וַיְקַדֵּ֣שׁ שְׁלֹמֹ֗ה אֶת תֹּ֤וךְ הֶֽחָצֵר֙ אֲשֶׁר֙לִפְנֵ֣י בֵית יְהוָ֔ה כִּֽיעָ֤שָׂה שָׁם֙ הָֽעֹלֹ֔ות וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽימִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֨שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣רעָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה לֹ֣א יָכֹ֗ול לְהָכִ֛יל אֶת הָעֹלָ֥ה וְאֶת הַמִּנְחָ֖ה וְאֶת הַחֲלָבִֽים